זמין לקטיף:

חלקה 1:

חלקה 2: נענע, זוטה, זעטר

חלקה 3: צנוניות, קולורבי

חלקה 4: ברוקולי, חצילים

 חלקת מיוחדים: הדרים למיניהם, קטיף ומסיק זייתים

 

הגידולים הקיימים בקטופותי לאורך השנה

פטל: הוא סוג של שיח בעל פרחים ממשפחת הוורדיים, הכולל למעלה ממאה מינים ותת-מינים. למרבית מיני השיח יש קוצים בדומה לוורדים, בהם הם נעזרים

לכדי לטפס על קירות ומבנים. יוצא דופן מבחינה זו הוא הפטל האדום, שגבעוליו ישרים וחלקים. הפירות של כל מיני הפטל הם בצורת מקבץ גרגרים זעירים, הסדורים בצורה מעגלית סביב העוקץ. אשכולות הפטל מתוקים-חמוצים והם טובים למאכל אדם. קוצי הפטל מעוקלים, חדים ודוקרים. עונה לקטיף: מאי יוני אוסנה: הוא פרי יער גדול יחסית בגוון סגול כהה-שחור המורכב מהרבה גרגרים קטנים המוכרים מצורת הפטל. הפטל השחור גדל על שיח קוצני רב-שנתי, כאשר פרחיו, אשר צבעם הוא לבן, פורחים באפריל-מאי והפרי מוכן לאסיף ביוני-אוגוסט. הפרי אכיל ונחשב למעדן, פרי הבוסר הוא בעל טעם חמצמץ בעוד שהפרי הבשל הוא מתוק. חיות בר ניזונות מהפרי ומפיצות אותו. הפרחים מואבקים בין השאר על ידי דבורים. הפטל השחור נפוץ בצפון אמריקה, באירופה וברחבי העולם במיוחד סמוך למקורות מים. בארץ ישראל גדל מין דומה, Rubus sanctus — פטל קדוש. עונה לקטיף: מאי יוני אוכמנית (Blueberry): היא שיח נשיר וגבוה, הנושא פירות בתצורת ענבה כדורית בצבע סגול כהה. השיח יכול להתנשא לגובה של עד 3 מטרים. נפוץ ביערות אמריקה הצפונית ובמזרח אסיה.יתרונות הפרי בתזונה- הודות לריכוז גבוה של נוגדי חמצון, לאוכמניות מספר שימושים ברפואה התזונתית. מחקרים שנערכו בארצות הברית מצאו כי אוכמניות מכילות נוגדי חמצון בריכוז גבוה, והחל מחודש מרץ 2007 נערכים מחקרים נוספים להערכת השפעתן המיטיבה של אוכמניות על תפקוד המוח ומניעת תהליכי זקנה בבני אדם. עונה לקטיף: יוני גויאבה תותית: הגויאבה הננסית או ככינויה "גויאבה תותית" היא שיח מעניין המשלב מראה יפה בגינה עם פרי מתוק-חמוץ טעים במיוחד המהווה פשרה בין אוהבי הגויאבות לבין המסתייגים מן הריח האופייני לפרי. לפרי של הגויאבה הננסית אין ריח, רק טעם. גזעו של השיח מנומר בגוונים של אדום ובז', עליו קטנים יחסית וגוונם כזית. הפרי בהיר או אדום. עונה לקטיף: אוגוסט גפן: היא סוג של שיח מטפס ממשפחת הגפניים. לגפן כמה מאות זנים, הנחלקים לאלפי קלונים – וריאציות שונות לאותו המין. פרי הגפן הוא ענב, המשמש הן כפרי מאכל, כפרי מיובש לצימוקים ולהכנת יין. הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים ושקדים. עונה: אוגוסט ספטמבר שזיף סיני: הוא תת-סוג של עץ נשיר ממשפחת הורדיים שפירותיו נאכלים טריים, מבושלים (להכנת קינוחים, לפתנים אוריבות), מיובשים, או ממוצים (לצורך הפקת מיץ). בגינות נוי נעשה שימוש במין שזיף דובדבני – פיסרדי Prunus cerasifera(באנגלית Cherry plum), עץ בגודל בינוני עם עלים בצבע בורדו הבולט בצבעו המיוחד. נקרא שזיף דובדבני בגלל פירותיו הקטנים והאדומים בצורת דובדבן, הפירות אכילים, חמצמצים ומתאימים לעשיית ריבה. עונה לקטיף: מאי-יולי

ירקות

מלפפון: הוא מטפס ממשפחת הדלועיים, סוג קישוא. חד שנתי-קייצי. אינו דורש השקיה מרובה. פריו המוארך עסיסי עשיר מאוד במים. צבעו ירוק (למעט המלפפון הלימוני האוסטרלי). נאכל חי, מלוח או כבוש. הצמח שמוצאו בהודו, מגודל מזה 3000 שנה וכיום הנו נפוץ ביותר וגדל בחממות או בשדות פתוחים. המלפפון הוא פרי מבחינה בוטנית – בית קיבול לזרעים המוקפים ציפה בשרנית, הנוצר משחלה יחידה. המלפפון הוא בדרך כלל גלילי, מוארך, חלק או בעל בליטות. ישנם זני מלפפונים קטנים המיועדים להחמצה. צבעו בדרך כלל ירוק אך המלפפון הארמני (המכונה בארץ פקוס או "מלפפון ערבי") צבעו ירקרק והמלפפון הלימוני כדורי וצבעו צהוב. עגבניה: היא צמח ממשפחת הסולניים, צבעה אדום לרוב, אף על פי שישנם מינים צהובים, לבנים[1], ירוקים ואף סגולים. העגבנייה בעלת ערך תזונתי רב, והצבע האדום מקורו בריבוי צבען מקבוצת הקרוטנואידים. מבחינה בוטנית העגבנייה מוגדרת כפרי, מכיוון שהיא מכילה זרעים ומתפתחת מהפרח. הגדרתה הקולינרית היא כירק, מכיוון שאינה נוטה למתיקות. העגבנייה היא אחד מהגידולים החשובים בחקלאות. בתחום הקולינריה פירות העגבנייה מסווגים כירקות, הנצרכות בכמויות גדולות ונאכלות טריות וכמרכיב בתבשילים וכן בתעשיית שימורי רסק עגבניות. עגבניות ירוקות לפני הבשלתן נהוג להחמיץ. בחלקי הצמח, בגבעולים ובעלים מצוי רעל הסולנין, אך אין הסולנין נמצא בפירות.העגבנייה הבשלה, בעלת אחוז גבוה של נוגד החמצון (אנטיאוקסידנט) ליקופן. הליקופן הוא אחד מנוגדי החמצון החזקים המוכרים כיום. הליקופן נחשב כמסייע במניעת סוגי מחלות סרטן. פפריקה: או בשמה העברי פלפלת, היא תבלין בצבע אדום המופק על ידי טחינה של פלפל צ'ילי לאבקה. בשפה ההונגרית המילה "פפריקה" מציינת כל פלפל שהוא. צמח הפלפלת, בשמו המדעי capsicum anuum, הוא למעשה זן מתורבת של צמח פלפל צ'ילי, ממשפחת הסולניים, שמקורו בדרום אמריקה. הוא נפוץ בבישול האינדיאני והדרום אמריקאי ואומץ גם במטבח הצפון האמריקאי. הזן המתורבת אומץ באהבה במטבח ההונגרי והוא מחומרי היסוד בבישול זה. בנוסף ישנה גם "פפריקה מרוקאית" שנוהגים לתבל בשמן. שעועית מצויה: צמח חד-שנתי. לשעועית המצויה יש זנים רבים, עשבוניים שחלקם שרועים וחלקם מטפסים. העלים מנוצים, בעלי שלושה עלעלים. הפרחים פרפרניים, הסירה מאוחה, עמוד העלי והאבקנים מפותלים. הפרי הוא תרמיל בעל שתי קשוות, הזרעים מופרדים חלקית זה מזה על ידי רקמה ספוגית. מוצא השעועית המצויה במרכז אמריקה, שם גודל על ידי הילידים עוד בזמן העתיק. עם גילוי אמריקה הגיעה השעועית לאירופה וכיום היא נפוצה בכל העולם. בארץ גודלה השעועית עוד בימי הערבים, וכיום שטחי גידולה הם נרחבים – על כל סוגיה: יבשה, ירוקה, צהובה, לבנה, שחורה ואדומה. הזנים המועדפים בארץ הם הזנים השרועים, אשר נוחים לגידול ולקטיף מכני, אם כי, בחממות רווחים גם הזנים המטפסים. רוב הגידולים מופנים לתעשייה לשימורי קופסאות, הקפאה, או ייבוש הזרעים (כמו בתמונה התחתונה). בשווקים מצויה השעועית הטריה מאפריל עד ינואר. אפונת גינה: אפונה (אפון מתורבת, שם מדעי: Pisum sativum) הוא צמח ממשפחת הקטניות, בעלת פרי עגול וירוק הגדל בתרמיל. מחזור חייה הוא כשנה. היא נאכלת בתבשיל, משומרת או חיה. חציל: (שם מדעי: Solanum melongena; נקרא גם: סולנום החציל), ירק מאכל נפוץ בצבע סגול או לבן ממשפחת הסולניים (אף על פי שמבחינה בוטנית הוא פרי), בעל מרקם ספוגי. מקורו של צמח החציל באזורי הודו וסרי לנקה. החציל אינו פופולרי כמאכל כאשר הוא נא, אולם לאחר בישול הוא מקבל טעם עשיר ומורכב יותר. צורת בישולו הבסיסית היא טיגון בשמן, לאחר אפייה בתנור או קלייה. החציל משמש כמרכיב עיקרי במגוון רחב של סלטים מן המטבח הבלקני והים-תיכוני, בהם סלט חצילים רומני, זקוסקה, סביח, חציל במיונז, חציל ברוטב מרוקאי, חציל על האש, חציל בגזר, חציל פיקנטי, חציל בטעם כבד, ועוד. קולורבי כרוב הקלח, נקרא גם קולרבי או קולורבי, הוא זן ירק חד-שנתי ממין הכרוב במשפחת המצליבים. השם קולרבי הוא מגרמנית כאשר "קול" (Kohl) הוא כרוב ורבי (Rübe) הוא לפת. השם הגרמני הוא התאמה של השם האיטלקי cavolo rapa בעל המשמעות הזהה. החלק הנאכל הוא התעבות הגבעול. בתחילת גידולו נראה כרוב הקלח דומה מאוד לכרובית, ברוקולי או כרוב. הוא נקטף בשלב מוקדם יותר בהשוואה לזנים אחרים במין הכרוב. אם הוא לא נקטף מוקדם, הוא הופך לסיבי וטעמו מאבד את עדינותו. לרוב, ירק גדול הוא סימן לכך שנקטף מאוחר מדי. חסה: חסה, או חסה תרבותית (שם מדעי: Lactuca sativa) היא מין צמח חד שנתי, המגודל בדרך כלל כירק מאכל בזנים שונים. בארצות מערביות, עלי החסה נאכלים קרים ולא מבושלים בסלטים, בהמבורגרים או במספר מנות אחרות. במזרח, במספר מקומות, כגון בסין, החסה גם נאכלת אולם לרוב היא מבושלת, ונעשה שימוש בכולה, ולא רק בעליה. לחסה גבעול קצר, שבקושי רואים, המתארך בעת הפריחה, ומגדל ענפים, מהם גדלים הרבה פרחים הדומים בצורת לפרחי שן הארי (אך מעט קטנים מהם) הפריחה היא בת יום אחד בלבד ובמהלכה מתבצעת האבקה עצמית. אם החסה מגודלת למאכל, היא נקטפת לפני הפריחה. שומר:שֻׁמָּר פשוט (שם מדעי: Foeniculum vulgare), צמח רב-שנתי ממשפחת הסוככיים. גובהו בין מטר אחד לשלושה מטרים. מוצאו באזור אגן הים התיכון. תפוצתו כוללת מקומות בהם ניקוז המים גרוע, ליד מקורות מים (כגון נחלים ומעיינות) וליד הים. השומר הפשוט מעדיף מורדות אבניים וסלעיים. עליו מנוצים, חתוכים לאונות דקות בצבע ירוק כהה. בחורף עליו נובלים ונהפכים אפורים. פריחתו איננה סדירה, ונמשכת מאפריל ועד נובמבר. תירס: תירס הוא צמח ממשפחת הדגניים שמקורו במרכז אמריקה, שם נאכל במגוון צורות במשך מאות שנים והופץ לכל העולם עם גילוי יבשת אמריקה במאה ה-15. תירס הוא הגידול הנפוץ ביותר בעולם^[1] ואחריו חיטה ואורז. צמח התירס הוא חד-שנתי ומגיע לגובה של כ-2.5 מטר. התירס משמש למאכל לאחר בישול או צלייה, להכנת פופקורן, קורנפלקס, קמח תירס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול, אצטון ולמאכל בהמות. תירס למאכל משווק בקופסאות שימורים או בחבילות של קלחי תירס, וכן באריזות המכילות גרגרי תירס קפואים. התירס נזרע בסוף החורף ונקצר בקיץ; הוא זקוק לאספקת מים שוטפת ולאקלים חם. נתראה בקטיף, קטופותי – קטיף עצמי בשדות בית לחם הגלילית, 054-5507480